כפי שנאמר קודם, בטאיוואן אין זה קל לעובד לקבל דמי פיטורים (資遣費).
במיוחד אם העובד מפסיק מעצמו (自請離職),
אין הוא יכול לקבל דמי פיטורים (資遣費) (סעיף 18 לחוק תקני העבודה),
בכך שונה טאיוואן מחלק מהמדינות (קוריאה, למשל).
אולם יש מקרים חריגים.
במצבים המיוחדים הבאים חייב המעסיק לשלם לעובד דמי פיטורים אף אם העובד מפסיק מעצמו (סעיף 14 לחוק תקני העבודה, ואותו סעיף מחיל בדרך של היקש את סעיף 17; 勞動基準法第14條):
- כאשר המעסיק, בעת כריתת חוזה העבודה (勞動契約), מוסר הצהרת רצון כוזבת (虛偽意思表示) כך שהעובד טועה ויש חשש שייגרם לו נזק
(למשל כאשר המעסיק אומר לעובד שעם הקבלה ישלח אותו לסניף בחוץ לארץ שאינו קיים כלל)
-
כאשר המעסיק, בן משפחתו של המעסיק או נציג המעסיק (代理人) מפעיל אלימות או עלבון חמור (重大侮辱) כלפי העובד
-
כאשר העבודה החוזית עלולה להזיק לבריאות העובד, נדרש מן המעסיק לתקן זאת ואין לכך תוצאה
-
כאשר המעסיק, נציגו או עובד אחר חולה במחלה מידבקת חוקית (法定傳染病), יש חשש להדבקה לעובדים העובדים יחד, וזהו סיכון חמור לבריאות העובד
-
כאשר המעסיק אינו משלם את השכר (工作報酬) לפי חוזה העבודה, או אינו מספק די עבודה לעובד ששכרו מחושב בעמלה לפי פעולה (按件計酬)
-
כאשר המעסיק מפר את חוזה העבודה או את דיני העבודה כך שיש חשש לפגיעה בזכויות העובד ובאינטרסים שלו
הדוגמה הנפוצה ביותר היא שהמעסיק
אינו משלם את השכר (工資) במועד,
אינו משלם תוספת שעות נוספות (加班費),
או אינו מצרף את העובד לביטוח העבודה (勞保) או לביטוח הבריאות (健保).
במקרים אלה, אף אם העובד הוא שמסיים את חוזה העבודה, חייב המעסיק לשלם לעובד דמי פיטורים.
אולם חוק תקני העבודה (勞動基準法) קובע כי
אם העובד מבקש לסיים את חוזה העבודה לפי הנקודות 1 ו-6 שלעיל (למשל אם הוא מבקש לסיים את החוזה בשל אי-צירוף לביטוח),
עליו לסיים את חוזה העבודה בתוך 30 ימים מיום שנודע לו המצב,
או (בנקודה 6) בתוך 30 ימים מיום שנודע לו תוצאת הנזק.
לכן על העובד לשלוט היטב בזמן.
כלומר,
דין טאיוואן מבחין לפי מי האשם.
אם האשם הוא מצד החברה, העובד עשוי להיות זכאי לדרוש דמי פיטורים.
אם האשם הוא מצד העובד, המעסיק עשוי להיפטר מתשלום דמי פיטורים.
לפעמים, כאשר יש אשם לשני צדי יחסי העבודה,
אם הצדדים מתדיינים,
הצד שמסיים ראשון את החוזה מטעם מספיק
עשוי להימנע מתשלום דמי פיטורים או להיות זכאי לדרוש אותם.
לכן בסכסוכי עבודה (勞資糾紛) בטאיוואן
"הזמן" חשוב מאוד.
ברוב המקרים מי שמתכונן מראש נמצא בעמדה טובה יותר לשמור על זכויותיו; אין בכך תוצאה קבועה מראש.
ראו גם:
