שליחת פנייה לבדיקה
שאלות ותשובות על טיפול בתאונות דרכים בטאיוואן: אמצעים במקום, אשמה, פשרה ופיצויים
← מאמריםמידע משפטי על טאיוואן

שאלות ותשובות על טיפול בתאונות דרכים בטאיוואן: אמצעים במקום, אשמה, פשרה ופיצויים

Attorney Wei Tseng8 דקות קריאה
01 / 8 · ההתנגשותפגיעה מאחור דוחפת את המכונית הלבנה העומדת קדימה. הסצנה הבדיונית אינה קובעת רשלנות במקרה אמיתי.
התיעוד לאחר תאונת דרכיםסרט ללא קול באורך 80 שניות מציג בטיחות ודיווח, צילומי זירה, תיעוד מקורי, טיפול רפואי, תיקונים, אובדן הכנסה ובדיקת תנאי פשרה.אנשים וסצנות בדיוניים שנוצרו בבינה מלאכותית; אין זה תיעוד של תאונה אמיתית. כלי הרכב, המקומות והתזמון נועדו להמחשה. הסרט מסכם חלקים מהמאמר ואינו מוכיח רשלנות, צורך רפואי או סכום פיצוי במקרה מסוים.

אם מתרחשת תאונת דרכים (交通事故) בטאיוואן, יש תחילה להבטיח בטיחות, לבצע דיווח ושמירת ראיות, ואחר כך לבחון לפי הסדר את מועד התביעה, את האשמה (過失) ואת היקף הפשרה (和解). להלן סדר פעולה כללי המבוסס על דיני טאיוואן ועל הנחיות גופים ציבוריים; האחריות וההליך הקונקרטיים עשויים להשתנות לפי נסיבות כל תאונה.

Q1. האם ניתן לעזוב את המקום לאחר התאונה?

בתאונה עם פציעות או מוות על הנהג לנקוט מיד אמצעי חילוץ (救護措施), להודיע למשטרה ולשמור את הרכב ואת ראיות המקום (保全現場). הסכמה בלתי פורמלית של הצד האחר או הקלטה בלבד אינם מאפשרים לראות שניתן לעזוב את המקום בלי להשלים את האמצעים הנדרשים.

עם זאת, בתאונה עם פציעות, אם כל הצדדים מסכימים, ניתן להעביר את הרכב למקום שאינו מפריע לתנועה לאחר סימון מיקום הרכב ועקבות המקום. אין פירוש הדבר שסימונים אלה מחליפים את האמצעים הנדרשים, כגון חילוץ ודיווח.

אם יש רק נזקי רכוש וניתן להזיז את הרכב, הכלל הוא לסמן את מיקום הרכב ואת עקבות המקום, לתעדם בתמונות או בווידאו ולהעביר את הרכב במהירות למקום בטוח. עזיבת המקום בלי האמצעים הנדרשים עלולה לגרור סנקציה מינהלית (行政處罰).

סעיף 185-4 לחוק העונשין של טאיוואן (刑法) מסדיר את האחריות הפלילית של נהג העוזב את המקום לאחר תאונת דרכים הגורמת לפציעות או למוות. תחולתו נקבעת לפי נסיבות התאונה והאמצעים שננקטו.

Q2. אילו ראיות יש לשמור תחילה?

הבטיחו תחילה את הבטיחות האישית ואת אותות האזהרה; אם יש פצועים או צורך בחילוץ, התקשרו בטאיוואן למוקד ההצלה 119, ואם מדובר בעבירה או במצב חירום ביטחוני — למשטרת טאיוואן 110 (או 112 מטלפון נייד). בצעו גם דיווח למשטרה לפי נסיבות תאונת הדרכים.

לאחר שהבטיחות הובטחה, צלמו תמונות כוללות ומפורטות כדי לתעד את מיקום כלי הרכב ונזקיהם, סימוני הדרך, הרמזורים ותנאי מזג האוויר. ראוי שלא להשמיט פרטי קשר של עדים, בקשת שמירת תמונות CCTV (監視器影像) ומצלמת דרך (行車紀錄器), נתוני הצדדים, הרכב והביטוח, ואת התיק הרפואי (病歷). תמונות אישיות מועילות, אך אינן מחליפות את הטיפול המשטרתי הנדרש בתאונה עם פציעות או מוות.

לגבי מסמכי משטרה, במקום התאונה ניתן לקבל את תלוש רישום הצדדים לתאונת הדרכים (道路交通事故當事人登記聯單). לאחר 7 ימים מיום התאונה ניתן לבקש את תרשים המקום ואת תמונות המקום (現場圖 / 現場照片); לאחר 30 ימים מיום התאונה ניתן לבקש את טבלת הניתוח הראשוני של תאונת הדרכים (道路交通事故初步分析研判表). את מועד ההנפקה ואת תנאי הבקשה יש לאמת מחדש אצל רשות המשטרה המוסמכת.

Q3. במקרה של פציעות, אילו תביעות ואילו מועדים יש לבדוק?

סעיף 284 לחוק העונשין מסדיר חבלה ברשלנות (過失傷害) וחבלה חמורה ברשלנות (過失致重傷). מכיוון שלפי סעיף 287 לחוק העונשין מדובר בעבירה שהתביעה בגינה מותנית בתלונה (告訴乃論之罪), לפי סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי של טאיוואן (刑事訴訟法) יש להגיש את התלונה ככלל בתוך 6 חודשים מהיום שבו נודעה למתלונן זהות העבריין.

בפיצויי נזיקין אזרחיים (損害賠償), לפי סעיף 197 לקודקס האזרחי של טאיוואן (民法) אין עוד לתבוע לאחר שחלפו 2 שנים מהיום שבו נודעו הנזק וחייב הפיצוי, או 10 שנים מיום המעשה שלא כדין. אילו עובדות משפיעות על ההתיישנות (消滅時效) יש לבחון בנפרד.

מי שנפגע בנזק עקב עבירה רשאי, לפי סעיף 487 לחוק סדר הדין הפלילי, להגיש תביעה אזרחית נלווית להליך הפלילי (刑事附帶民事訴訟). כל עוד ההליך הפלילי מתנהל, ניתן להגיש תביעה זו עד לפני סיום הדיונים בעל פה (言詞辯論終結) בערכאה השנייה, לפי סעיף 488 לחוק סדר הדין הפלילי, אך אין להגישה לאחר סיום הדיונים בעל פה בערכאה הראשונה ולפני הגשת הערעור. בדרך כלל ניתן להימנע מתשלום אגרת משפט (裁判費) נפרדת, אך לא כל התוצאות מסתיימות בלי עלות. למשל, אם התיק הפלילי נדחה ולבקשת התובע מועבר לבית המשפט האזרחי, לפי סעיף 503 לחוק סדר הדין הפלילי ניתן להטיל הוצאות משפט, ויש גם לבדוק את כללי ההעברה וההליך של סעיף 504.

הבחירה משתנה לפי הפסקת ההתיישנות (時效中斷), מעגל הנתבעים, הראיות, הביטוח והסמכות. לכן אין הליך עדיף באופן אחיד לכל התיקים.

Q4. אם יש אשמה לשני הצדדים, כיצד נקבעות האחריות הפלילית והאזרחית?

האחריות הפלילית ניתנת לקביעה רק כאשר מוכרים הפרת חובת הזהירות של כל אחד וקשר הסיבתיות בין הפרה זו לבין פציעות הצד האחר. עצם קיום אשמה לשני הצדדים אינו מוליד באופן אוטומטי אחריות לחבלה ברשלנות.

במישור האזרחי, לפי סעיף 217 לקודקס האזרחי, אם לנפגע יש אשמה שתרמה לגרימת הנזק או להחמרתו (與有過失), רשאי בית המשפט להפחית את הפיצוי או לפטור ממנו. למשל, אם הנזק שהוכר בדולר החדש של טאיוואן (新臺幣, TWD) הוא TWD 1,000,000 ואשמת הנפגע מוערכת ב-50%, ניתן להפחית את הסכום ל-TWD 500,000 לפני התאמות אחרות.

חוות דעת מומחה (鑑定) או טבלת הניתוח הראשוני עשויות להיות מסמכים חשובים, אך אינן כובלות את בית המשפט באופן מכני. בית המשפט בוחן את מכלול הראיות, לרבות הצהרות, תמונות ומצב כלי הרכב.

Q5. מה יש לכלול במסמך הפשרה?

במסמך הפשרה (和解書) ראוי לייחד את תאריך התאונה, את המקום ואת הצדדים, ולתעד את סכום התשלום ואת מועדו, את טיפול תגמולי הביטוח, את התביעות הכלולות ואת אלה שנשמרות. יש גם לקבוע בבירור את הטיפול העתידי, פציעות שיתגלו מאוחר יותר, מסירת מסמכים כגון תעודה רפואית (診斷證明書) ואת היחס בין התשלום לבין משיכת התלונה.

הפשרה (和解) שבסעיף 736 לקודקס האזרחי היא חוזה שבו הצדדים מוותרים זה לזה כדי לסיים סכסוך או למנעו. לפי סעיף 737 לקודקס האזרחי, גם ההיקף שבו הזכויות פוקעות נקבע רק בגבולות מה שוויתרו עליו במסמך הפשרה. לכן אין לקבוע, בלי לבחון את הנוסח, שכל התביעות העתידיות נעלמות.

אם מדובר בעבירה שהתביעה בגינה מותנית בתלונה, לפי סעיף 238 לחוק סדר הדין הפלילי ניתן למשוך את התלונה עד לפני סיום הדיונים בעל פה בערכאה הראשונה, ולאחר המשיכה אין להגישה מחדש. עם זאת, בעבירה שהתביעה בגינה אינה מותנית בתלונה אין האישום מסתיים באופן אוטומטי בפשרה פרטית, ועצם הפשרה אינו מחייב תמיד למשוך את התלונה.

יסודות רשמיים של Q1–Q5

Q6. כיצד נקבעת אחריות התאונה?

טבלת הניתוח הראשוני של תאונת הדרכים שעורך המשטרה היא ניתוח מוקדם המבוסס על מסמכי המקום. אין זה פסק דין, הוא אינו כובל את בית המשפט ואינו קובע את שיעור האשמה (過失比例). מכיוון שהמסמכים הנדרשים והיקף המחלוקת משתנים לפי התאונה, טבלה זו, חוות דעת מומחה משפטית והבחינה החוזרת (覆議) אינם הליך אוטומטי ואינם שלב חובה.

לפי הכללים החלים רשאי הצד הזכאי לבקש חוות דעת מומחה לתאונת כלי רכב (車輛行車事故鑑定); הגוף המטפל בתיק רשאי להעבירו והרשות השיפוטית רשאית להזמינו. בקשת הצד מוגשת בדרך כלל בתוך 6 חודשים מיום התאונה; בתיקים שכבר נחקרים או נדונים מתנהלת חוות הדעת בהזמנת הרשות השיפוטית ולא בבקשה ישירה חדשה.

באי-הסכמה לחוות דעת המומחה ניתן לבקש בחינה חוזרת, אך הבחינה החוזרת מוגבלת לפעם אחת (1). חוות דעת המומחה וחוות דעת הבחינה החוזרת הן ראיה או מסמך עזר, ובית המשפט מעריך באופן עצמאי את מכלול התיק, לרבות הצהרות, תמונות ופרוטוקולי המקום.

Q7. אילו נזקים ניתן לתבוע לאחר התאונה?

התביעה לפי סעיף 184 לקודקס האזרחי מניחה פגיעה שלא כדין בזכות, קשר סיבתיות עם התאונה והוכחת הנזק. עצם התרחשות תאונה אין פירושו שכל הסעיפים שלהלן מוכרים. סעיף 216 לקודקס האזרחי הוא הקריטריון לקביעת היקף הנזק בפועל ושל הרווח שהוחמץ (所失利益).

  • פציעות: לפי סעיף 193 לקודקס האזרחי ניתן לבחון את ההוצאות הרפואיות (醫療費用) הנדרשות, הוצאות נוספות של החיים היומיומיים כגון הוצאות טיפול סיעודי (看護費用), הוצאות נסיעה לטיפול (就醫交通費) ואביזרי עזר, וכן אובדן הכנסה (收入損失) עקב אי-יכולת עבודה בפועל והפחתת כושר העבודה (勞動能力減損). לפי סעיף 195 לקודקס האזרחי ניתן לבחון גם נזק לא-רכושי.
  • מוות: לפי סעיף 192 לקודקס האזרחי, כאשר יש מקום, ניתן לבחון את ההוצאות הרפואיות שלפני המוות ואת הוצאות צורכי החיים שגדלו, את הוצאות הקבורה (殯葬費) ואת אובדן המזונות (扶養利益損失) של מי שהיה זכאי בחוק למזונות. לפי סעיף 194 לקודקס האזרחי ניתן לבחון גם נזק לא-רכושי של קרובים מסוימים.
  • רכוש: לפי סעיף 196 לקודקס האזרחי ניתן לתבוע את נזק הרכוש בפועל שהוכח, לרבות הוצאות תיקון הרכב או ירידת ערך.

Q8. אם הטיפול נמשך, כיצד להגיש את מסמכי ההוצאות הרפואיות?

שמרו קבלות (收據), תעודות רפואיות ותיק רפואי, וארגנו עמם את הנחיצות הרפואית של כל טיפול ואת קשר הסיבתיות שלו עם התאונה. מסמכי טיפול שנמשך עשויים להשלים את הראיה לפי לוח הזמנים הדיוני של בית המשפט ותוכן התביעה שכבר הוגשה, אך אין בכך אימות שכל המסמכים שהוגשו באיחור או כל הרחבת תביעה יתקבלו או יותרו.

יש להבחין בין הוספת מסמכים רפואיים לבין שינוי או הגדלת סכום התביעה. לאחר הגשת תביעה אזרחית נלווית להליך הפלילי, עצם הגשת קבלות רפואיות נוספות אינו יוצר באופן אוטומטי אגרת משפט.

עם זאת, לפי סעיף 504 לחוק סדר הדין הפלילי, לאחר העברת התיק למחלקה האזרחית, שינוי, הוספה או הרחבה של התביעה מעבר להיקף שלפני ההעברה עלולים להעלות את שאלת ההוצאות על החלק העודף. את שלב ההעברה, את מועד ההגשה ואת היקף התביעה יש לבדוק בכל תיק.

Q9. במה מוכיחים הוצאות טיפול מקצועי והוצאות טיפול בידי קרובים?

התעודה הרפואית או חוות הדעת הרפואית מועילות להראות את נחיצות הטיפול, אך אינן לבדן יסוד מכריע. יש להסביר במסמכים את קשר הסיבתיות עם התאונה, את נחיצות הטיפול, אם ניתן בפועל, את משכו וסכום סביר.

גם אם קרוב נתן בפועל את הטיפול בלי תמורה, בתיק המתאים ניתן להעריך זאת כנזק. עם זאת, עצם הנסיבה שהטיפול ניתן בידי קרוב אין פירושה הכרה אוטומטית; נבחנים גם תוכן הטיפול ומשכו וכן רמת העלות הרגילה.

Q10. במה מוכיחים הוצאות נסיעה לטיפול?

הוצאות הנסיעה מאורגנות מן הקשר בין רישום הטיפול לפציעות הקשורות לתאונה. המסלול, מספר הביקורים, התאריכים, אמצעי התחבורה, התעריף וכן הנחיצות והסבירות של שימוש באמצעי זה עשויים להיות רלוונטיים להערכה.

קבלות, רישומי תעריף, רישומי מסלול ומסמכים קליניים הם ראיות אפשריות. קבלת מונית אינה אמצעי ההוכחה היחיד, והגשתה אין פירושה לבדה שהיא מספיקה.

יסודות רשמיים של Q6–Q10

Q11. כיצד מוכיחים אובדן הכנסה בתקופת הטיפול וההחלמה?

את אובדן ההכנסה יש להוכיח במסמכים הקובעים שבשל פציעות הקשורות לתאונה הייתה העבודה בלתי אפשרית כולה או חלקה בתקופת ההחלמה ושעקב כך הייתה הפחתה ממשית בהכנסה. התעודה הרפואית או המלצת מנוחה הן נקודת מוצא חשובה, אך לבדן אינן מספיקות להכרה בתביעה.

ראוי לארגן יחד את התיק הרפואי, רישומי נוכחות או חופשה, נתוני שכר ומס ואישור המעסיק. עצמאי יכול להגיש נתונים המתאימים לצורת פעילותו, כגון נתוני מכירות, רישומי עסקאות ודיווחי מס.

הנסיבה של המשך עבודה או של קבלת שכר בלי שינוי רלוונטית להערכת אובדן ההכנסה של תקופת ההחלמה, אך עובדה זו לבדה אינה מכריעה באופן אוטומטי את שאלת הנזק מהפחתת כושר העבודה. נסיבה זו גם אינה יסוד עצמאי להערכת הנזק מהפחתת כושר העבודה. הנזק מהפחתת כושר העבודה נבחן בנפרד ב-Q12.

Q12. כיצד מוכיחים את הנזק מהפחתת כושר העבודה?

הנזק מהפחתת כושר העבודה נבדל מההכנסה שהופחתה בפועל בתקופת ההחלמה של Q11. לפי סעיפים 193 ו-216 לקודקס האזרחי נבחנים יחד קשר הסיבתיות עם התאונה, ההפרעה התפקודית המתמשכת (持續功能障礙), המקצוע והכישורים של הנפגע, ההכנסה שניתן בדרך כלל לצפות והיסוד וההוכחה בדבר תקופת כושר העבודה.

עצם שמירת השכר הנוכחי בלי שינוי אינו שולל באופן אוטומטי את התביעה. ולהפך, סכום הנזק גם אינו נקבע באופן מכני רק לפי אחוז הנכות או לפי השכר הנוכחי.

אם ההפרעה התפקודית המתמשכת שנויה במחלוקת מהותית, חוות דעת רפואית עשויה להיות מועילה, אך אינה חובה בכל התיקים. נבחנים גם קיזוז האשמות שבסעיף 217 לקודקס האזרחי ונימוקי התאמה אחרים.

כאשר החישוב נעשה בסכום חד-פעמי, ניתן לשקול ניכוי ריבית ביניים (中間利息扣除). מחשבון הופמן (霍夫曼) של היואן השיפוטי הוא כלי חישוב בלבד, לא שיטה מחייבת בחוק, ואינו קובע את התוצאה. לפי סעיף 193 לקודקס האזרחי, לבקשת הצד רשאי בית המשפט גם להורות על תשלום בקצבה תקופתית בכפוף לבטוחה.

Q13. כיצד נקבע הפיצוי על נזק לא-רכושי (慰撫金)?

הפיצוי על נזק לא-רכושי נקבע בסכום הולם כאשר קיימת פגיעה שלא כדין בגוף או בבריאות, לפי סעיף 195 לקודקס האזרחי.

בית המשפט בוחן את נסיבות כל תיק בהערכה כוללת של תוכן הפציעות והטיפול, ההשפעות המתמשכות, הסבל וההשפעה על החיים, הגיל והמעמד, הנסיבות החברתיות-כלכליות וראיות הצדדים. לכן קשה לצפות מראש את התוצאה מטווח טיפוסי בלבד.

Q14. אם התאונה מתרחשת במהלך העבודה, האם ניתן לתבוע גם את האחריות האזרחית של המעסיק?

סעיף 188 לקודקס האזרחי מסדיר את המקרה שבו העובד גורם נזק שלא כדין לאחר במהלך מילוי תפקידיו. הקשר לתפקידים אינו מוכר באופן אוטומטי מעצם שעות העבודה, ולכן יש לבדוק את הקשר בין העבודה בפועל לתאונה.

המעסיק רשאי לטעון ששמר על הזהירות הראויה בבחירת העובד ובפיקוח עליו, או שהנזק לא היה ניתן למניעה גם בשמירה על זהירות זו. ניתן לשקול לתבוע פיצוי במשותף נגד המעסיק ונגד העובד. לאחר שפיצה, רשאי המעסיק לחזור אל העובד.

אם המעסיק מוכיח תנאי פטור אלה והנפגע אינו מקבל את הפיצוי של פסקה 1, רשאי בית המשפט, לפי סעיף 188, פסקה 2, לקודקס האזרחי, להורות על פיצוי מלא או חלקי בהתחשב במצב הכלכלי של המעסיק ושל הנפגע.

את שאלת נגד מי מופנית התביעה האזרחית יש להבחין מן האחריות הפלילית. האחריות הפלילית לפי סעיף 284 לחוק העונשין נקבעת לפי הפרת חובת הזהירות של כל אדם טבעי וקשר הסיבתיות של הפרה זו.

Q15. אילו תגמולים ואילו כיסויים של ביטוח הרכב יש לבדוק?

חובת ההצטרפות לפי סעיף 6 לחוק ביטוח החובה לאחריות אזרחית של כלי רכב (強制汽車責任保險法) מוטלת ככלל על בעל הרכב, ובמקרים שנקבעו גם על המשתמש או המנהל של אותו רכב. משטר זה מקים מבנה כיסוי בלי אשמה (無過失給付制度) לאדם שנפצע או מת עקב תאונת רכב, אך יש לבדוק את היקף הנוסעים או צד שלישי (第三人) מחוץ לרכב שקובע החוק.

בתאונה של רכב אחד, נהג אותו רכב אינו בדרך כלל נמען תגמולי הביטוח החובה של אותו רכב. עם זאת, בתאונה שבה מעורבים כמה כלי רכב, קיימים מקרים שבהם הנהג רשאי לתבוע תגמולים ממבטח החובה של רכב אחר המעורב.

סולם התגמולים (強制汽車責任保險給付標準) שתוקן ב-29/5/2026 חל על תאונות שאירעו מ-1/7/2026. תקרת ההוצאות הרפואיות הסבירות והנדרשות לפציעות היא TWD 200,000 בדולר החדש של טאיוואן; תגמול הנכות (失能) נע מ-TWD 80,000 עד TWD 3,000,000 לפי 15 דרגות חוקיות; תגמול המוות הוא TWD 3,000,000, והמקסימום המשותף של מוות, נכות והוצאות רפואיות לנפגע אחד (1) ולתאונה אחת (1) הוא TWD 3,200,000. על תאונות קודמות עשוי לחול הסולם הקודם.

ביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים (第三人責任險), ביטוח תאונות הנהג (駕駛人傷害險) וביטוח נזק לרכב עצמו (車體損失險) הם מוצרים רשותיים בעלי אופי חוזי. הכיסוי בפועל משתנה לפי המבוטח, התקרה, ההשתתפות העצמית (自負額), החריגים, האשמה ותנאים אחרים של הפוליסה, ולכן יש לבדוק את הפוליסה ואת התנאים תיק לתיק.

יסודות רשמיים של Q11–Q15

Q16. לאחר התאונה, האם ניתן להשאיר הכול בידי המבטח?

לפי ניסיוני, המבטחים אינם מטפלים לעיתים קרובות באופן מספיק בהיבט הרגשי של הצדדים לתאונה.

הם עלולים להזניח חלקים חשובים הנוגעים לרגשות הצד האחר, כגון התנצלות וסימני ניחומים.

תשלום נוסף של TWD 500,000 או TWD 1,000,000 בתיק קונקרטי כמעט אינו משפיע על הרווח הכולל של המבטח, אך לאדם המעורב בתאונה סכום זה יכול לקבוע אם יישאר לו עבר פלילי (前科).

עשוי גם לעלות ניגוד עניינים בין המבטח לצד, ומכיוון שהמבטח צריך לטפל בתיקים רבים, קשה לו להקדיש זמן מספיק לכל אחד.

לכן איני ממליצה למסור את מכלול הסכסוך למבטח.

אם מוסרים את התיק למבטח, יש לעקוב באופן רצוף אחר תהליך הטיפול ולבחון בקפידה את מסמכי שני הצדדים.

Q17. מהי האחריות הפלילית לחבלה ברשלנות של גורם תאונת דרכים?

בחלק מפסקי הדין נגזר בחבלה ברשלנות עונש של כ-3 חודשים; אין עונש טיפוסי ואין תוצאה מובטחת.

אם הוא מומר לקנס (易科罰金), סעיף 41, פסקה 1, לחוק העונשין קובע המרה של TWD 1,000, TWD 2,000 או TWD 3,000 ליום; מחושב לפי TWD 1,000 ליום, עונש של 3 חודשים שקול ל-3 × 30 × TWD 1,000 = TWD 90,000.

בחלק מפסקי הדין נגזר בחבלה חמורה ברשלנות עונש של 4 חודשים, ובמוות ברשלנות (過失致死) עונש של 6 חודשים; גם אלה אינם עונש טיפוסי ואין ללמוד מהם על התוצאה בעניין מסוים.

Q18. אם מתפשרים עם הצד האחר, האם ניתן למשוך את התלונה הפלילית?

חבלה ברשלנות וחבלה חמורה ברשלנות הן עבירות שהתביעה בגינן מותנית בתלונה (告訴乃論之罪), כך שניתן למשוך את התלונה הפלילית.

במוות ברשלנות משיכת התלונה אינה אפשרית; עם זאת, אם מתפשרים עם משפחת הצד האחר, רשאי בית המשפט להקל בעונש.

בנסיבות מתאימות ייתכן מאסר על תנאי (緩刑), ואז אין ריצוי מאסר בפועל; אין בכך הבטחה.

Q19. אם עוזבים את המקום לאחר התאונה, האם תמיד מתגבשת עבירת הבריחה הפלילית?

לא בהכרח.

התנאי המוקדם לבריחה ממקום התאונה (肇事逃逸) הוא שמישהו נפצע או מת.

אם יש רק נזק לרכב, אין זה נחשב לבריחה.

Q20. כיצד מחפשים עורך דין לתאונת דרכים?

מכיוון שתאונות דרכים הן תיקים שכיחים מאוד, עורך דין מתדיין כללי שצבר כמה שנות ניסיון מעשי יכול לטפל בתיק תאונת דרכים.

החשוב אז הוא הקפדנות והיושר של עורך הדין.

חשוב שעורך הדין יבחן בתשומת לב את כל סעיפי התביעה ויפעל למיצוי הפיצוי המגיע לפי הדין והראיות.

נוסף על כך על עורך הדין להסביר בבירור את מצב הצד ולהזהיר בבירור מסיכונים צפויים אם אין מתפשרים.

יש להישמר מעורך דין המנפח את התיק וטוען שאין להתפשר ויש להתדיין עד הסוף במישור האזרחי והפלילי, רק כדי לקבל את הייפוי.

בכך מסתיימות השאלות והתשובות על תאונות דרכים.

לאחר שטיפלתי בתאונות דרכים רבות, ברצוני לציין נקודה חשובה.

בשל פציעות הנפגע או מותו, הנפגע עצמו או משפחתו סובלים מכאב גופני ונפשי.

המזיק אינו טורח לעיתים קרובות להתקשר לשאול לשלום הנפגע או לבקרו, ומזיקים רבים סבורים שהמבטח יסדיר הכול ואינם מופיעים. במקרים אלה אין הנפגע חש מצד המזיק לא חרטה ולא כנות.

הנפגע נותר כך פגוע מאוד וכועס, כך שלעיתים קרובות אינו מוותר בסכום המשא ומתן, או מבקש עיקול זמני (假扣押) וממשיך בעיקול נכסי הצד האחר עד הסוף.

נקודה זו אין אפוא להזניח כלל, וראוי להתייעץ עם עורכת דין או עורך דין לפי הנסיבות.

לשאלות נוספות אפשר לשלוח פנייה בטופס יצירת הקשר. אין התחייבות למועד המענה.

עורכת הדין Wei Tseng (曾雋崴), מוסמכת בטאיוואן.

ראו גם:

Related reading