האם הכרתם את המספרות המסורתיות (理髮廳) של פעם בטאיוואן?
אופן שטיפת השיער במספרות אלה היה ייחודי מאוד.
מלבד התספורת היו שירותים שונים כגון גילוח וטיפול בפנים.
והעיקר היה שבישיבה ניתן היה לקבל שטיפת שיער עם עיסוי של הקרקפת, הכתפיים והצוואר.
תספורת אחת כבר אפשרה ליהנות משירות ברמה גבוהה זו, כך שיחס האיכות למחיר היה מצוין.
זה דמה מאוד לשטיפת השיער בסגנון וייטנאמי של היום.
ומספרות בסגנון טאיוואני זה נותרות זיכרון תרבותי ייחודי לרבים בטאיוואן.
(האם איני חושפת בלי משים את גילי?)
מכל מקום, כשמדובר בעיסוי (按摩),
קיימים בטאיוואן גם רחובות עיסוי רבים.
בתי עיסוי מכל הסוגים עומדים שם בשורה.
יש עיסוי בידי אנשים עם מוגבלות ראייה (視障按摩), עיסוי רגליים, עיסוי בשמן, עיסוי תאילנדי וצורות אחרות.
בעיקרו של דבר יכול כל אחד לבחור את העיסוי המתאים לטעמו כדי לשחרר מתח.
והסיבה לקיום כה רב של בתי עיסוי כיום עשויה להיות אותה בקשה לפרשנות חוקתית (釋憲).
כאשר טאיוואן פרסמה והחילה בשנת 1980 את חוק רווחת האנשים עם מוגבלות (殘障福利法),
רק אנשים עם מוגבלות ראייה (視障者) יכלו בפועל לעסוק במקצוע העיסוי (按摩業).
שאדם בלי מוגבלות ראייה (非視障者) יעסוק במקצוע זה היה בלתי חוקי.
חוק זה נמשך עד 2003; באותה עת העסיק מר לין, שניהל מספרה,
שני עובדים בלי מוגבלות ראייה לשירותי שטיפת שיער ועיסוי, והמשטרה גילתה זאת.
לפי הדין דאז הוטלו על מר לין ועל העובדים האלה קנס מינהלי (罰鍰) של TWD 40,000, TWD 10,000 ו-TWD 20,000 בדולר החדש של טאיוואן (新臺幣), בהתאמה.
מר לין ראה בסנקציה זו עוול גדול וביקש פרשנות חוקתית.
בטאיוואן,
אנשים עם מוגבלות ראייה נתקלים במכשולים רבים בצמיחה, בפעילות, בלמידה ובחינוך, בין היתר,
והמקצועות שהם יכולים לעסוק בהם מוגבלים מאוד.
לכן המחוקק דאז, כדי להגן על אנשים עם מוגבלות ראייה, שהיו בעמדת חולשה,
גיבש חוק שהגן על התעסוקה ועל זכות הקיום (生存權) של אנשים עם מוגבלות ראייה.
עם זאת, עם חלוף הזמן והתרחבות שוק הצריכה,
עלתה הדעה שהגנה רק על זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ראייה מגבילה יתר על המידה את זכות העבודה של אנשים בלי מוגבלות ראייה.
בוויכוח על הזכויות המקצועיות של אנשים עם מוגבלות ראייה ובלי מוגבלות ראייה הופיעו דעות נוגדות רבות.
נשאלה למשל השאלה אם הכלל הכתוב שהתיר רק לאנשים עם מוגבלות ראייה לעסוק בעיסוי אינו אפליה כלפי אנשים בלי מוגבלות ראייה,
והוטל ספק אם כלל זה תרם באמת להגנה על התעסוקה ועל הקיום של אנשים עם מוגבלות ראייה.
לבסוף הכריזו השופטים הגדולים (大法官) על אי-חוקתיות (違憲) של ההוראה שהתירה רק לאנשים עם מוגבלות ראייה לעסוק במקצוע העיסוי.
באופן דומה, בקוריאה, שבה אנשים רבים עם מוגבלות ראייה מתפרנסים מעיסוי,
בדרך כלל רק אנשים עם מוגבלות ראייה שרכשו תעודת הכשרה יכולים לעסוק במקצוע העיסוי.
במשך תקופה הנפיקה ממשלת קוריאה תעודות עיסוי גם לאנשים בלי מוגבלות ראייה,
ואנשים רבים עם מוגבלות ראייה, שחששו לאבד את פרנסתם, ארגנו מחאות עזות.
כיום ממשיכה קוריאה להתיר רק לאנשים עם מוגבלות ראייה בעלי ההכשרה לעסוק במקצוע העיסוי,
ואם אדם גובה מאחר שכר עיסוי בלי הכשרה זו,
לפי חוק השירותים הרפואיים של קוריאה (醫療法) ניתן לגזור מאסר עד 3 שנים.
אם אדם בלי מוגבלות ראייה מנהל עסק עיסוי, ניתן לגזור מאסר עד 5 שנים.
זה מראה שכל מדינה נוקטת גישות נבדלות להגנה על זכויות ואינטרסים של קבוצות שונות.
הגנת הזכויות והאינטרסים של כל קבוצה משתנה באופן מתמשך עם הזמן,
והמחוקק משתדל למצוא פתרון מאוזן יחסית ליישוב ניגוד האינטרסים.
כיום בוחרים אנשים רבים בעיסוי כדי לשחרר מתח,
אך בתהליך זה ממשיכים להתרחש מקרים של הטרדה מינית (性騷擾) או מעשים מגונים (猥褻).
מה שהיה במקור רק קבלת עיסוי כדי לשחרר מתח
עשוי להפוך לטראומה לכל החיים אם עוברים הטרדה מינית.
אם במהלך עיסוי בטאיוואן אתם חשים אי-נוחות או דבר מוזר,
הודיעו על כך מיד או בקשו להפסיק, כדי להגן על עצמכם.
אם אתם סבורים שעברתם הטרדה מינית,
גשו לתחנת המשטרה עם חבר מהימן או עם עורך דין בטאיוואן (律師) כדי להגיש תלונה.
